גזר דין בתיק ת"פ 32983-10-12

הנאשמים שלפניי הורשעו על פי הודאתם כדלקמן: נאשם 1 בביצוע עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של היזק לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק. נאשם 2 הורשע בביצוע עבירה של איומים.

זאת, לאחר שביום 28/2/12 בשעה 1:00 לפנות בוקר ישבו השניים בפיצרייה. הפיצה לא הייתה לטעמם ועל כן ביקשו מעובד הפיצרייה לקרוא לבעלים על מנת שיוכלו "לקנוס" אותו. הבעלים, הוא המתלונן ניגש אל השניים על מנת להרגיעם. הוא נכנס יחד עם נאשם 2 למטבח ונאשם 1 הצטרף אליהם. נאשם 1 אמר לנאשם 2: "מה אתה בכלל מתייחס לקוקסינל הזה אני אהרוג אותו, אני אדקור אותו", הכל שעה שהוא עומד ליד סכיני המטבח ו"משחק בהם". בהמשך, נאשם 2 איים על המתלונן ואמר לו שיוריד את הראש לידו והוא יגרום לו לרוץ בחצאית בעיר, וכי המתלונן אינו יודע עם מי יש לו עסק. בשלב זה התערבה חברתו של המתלונן, שהייתה אותה עת קטינה (ילידת 1995) וביקשה מהשניים לעזוב את המקום ולחדול ממעשיהם. בתגובה אמר לה נאשם 2 שתסתום את הפה ואם היא לא הייתה בחורה הוא היה מרביץ לה. נאשם 1 יצא מהמטבח, החל להשתולל, שבר כיסא ומכסה של פח אשפה בפיצרייה, העיף זבל וקרטונים ועוד.

הנאשמים נשלחו לקבל תסקיר משירות המבחן. בעניינו של נאשם 1 התקבל תסקיר שלילי. נאמר שם, בצד התייחסות לנסיבותיו האישיות שאינן קלות, כי קיים סיכון גבוה שיבצע עבירת אלימות בעתיד, ואם יבצע עבירה כזו - מידת החומרה תהיה גבוהה. יצוין, כי אימו של הנאשם סובלת מבעיות נפשיות, אביו ז"ל ביצע עבירות שונות וריצה תקופות מאסר, גם האם ביצעה עבירת אלימות ונדונה למאסר. כך גם אחיו של הנאשם. לא אפרט את מלוא האמור בתסקיר מפאת צנעת הפרט, אך אציין כי בסופו של דבר קבעה קצינת המבחן כי לא נוצר בסיס להמשך מעורבות טיפולית ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית. קצינת המבחן המליצה על עונש שיבוצע בעבודות שירות.

התסקיר בעניינו של נאשם 2 היה בינוני. הוא הביע רצון בטיפול מאחר שלא טופל לאורך השנים. לגביו נאמר שהסיכוי להישנות עבירה הוא בינוני ואם תבוצע עבירה חומרתה תהיה בינונית. גם בעניינו קיימת התייחסות לנסיבותיו האישיות וגם לגביהן לא אפרט, מפאת צנעת הפרט. לגביו ניתנה המלצה ראשונית לצו של"צ. יצוין, כי ביום 12/5/14 עידכן שירות המבחן את תסקירו הנ"ל והודיע שלאור העובדה שנאשם 2 נעצר בתיק אחר, אין בידי שירות המבחן לבוא בהמלצות שיקומיות כפי שנאמר בתסקיר.

שני הנאשמים נשלחו לקבל חוות דעת מהממונה על עבודות השירות, מאחר שעתירתה של המאשימה הייתה ל- 6 חודשי עבודות שירות.

בית המשפט מעיר לנאשם 2 שמפהק בקול רם שעליו להתייחס בכבוד לבית המשפט. הנאשם מתווכח עם בית המשפט.

הנאשם: אני לא מתווכח אני אומר לך שלא ישנתי כל הלילה, וזה בטעות ולא בכוונה. אז פיהקתי, מה לעשות?

בית המשפט ממשיך במתן גזר הדין.

שני הנאשמים נשלחו לקבל חוות דעת מהממונה על עבודות השירות, מאחר שעתירתה של המאשימה הייתה ל- 6 חודשי עבודות שירות בעניינו של נאשם 1 וחודשיים עבודות שירות בעניינו של נאשם 2.

לגבי שני הנאשמים הודיע הממונה על עבודות השירות כי לא ניתן לשלבם בעבודות שירות. נאשם 2 עצור בשל פרשה אחרת, פרשת הרצח במועדון ברעננה ולאור מעצרו לא ניתן לשלבו בעבודות שירות.

לגבי נאשם 1 נאמר כי אינו מתאים לעבודות שירות נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות הנאשם, בהתבסס על חוות דעת שניתנה על ידי הממונה.

הצדדים טענו היום לעונש. לא אחזור על הדברים, שכן הם רשומים לעיל. עמדת המאשימה למאסר בפועל, אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח, בן 6 חודשים לנאשם 1 ובן חודשיים לגבי נאשם 2.

אשר לסנגור - לאור היותו של נאשם 2 עצור ממילא, מסכים הסנגור לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח אך סבור שיש להטיל חודש אחד בלבד, מאחר שהמאשימה עתרה לחודשיים בעבודות שירות ובהתחשב בכך שהמאסר ירוצה מאחורי סורג ובריח יש להתאים את העונש ולהפחיתו לחודש אחד.

הסנגור עותר לשליחת נאשם 1 לממונה על עבודות שירות פעם נוספת. הוא טען ארוכות, ולא אחזור על הדברים, וכן הפנה אותי לע"פ 779/08 מוסלי נ' מדינת ישראל [1/4/09].

לאחר ששמעתי את הטיעונים ועיינתי בפסק הדין אליו הפנה אותי הסנגור, אין בדעתי לשלוח את הנאשם פעם נוספת לממונה, וזאת מאחר שלטעמי - במקרה דנן, לאור עברו הפלילי המכביד של הנאשם, חרף היותו צעיר בשנים, לאור התסקיר השלילי ולאור חוות הדעת הממונה - אין מקום לשלוח אותו פעם נוספת לבחינת האפשרות שיירצה עבודות שירות.

הערך החברתי המוגן שנפגע בעבירת האיומים הוא ערך ביטחונו של האדם, שלוותו והשמירה על ביטחון הציבור בכללות. הערך החברתי המוגן שנפגע בעבירת ההיזק לרכוש הוא, נוסף לערכים שצוינו לעיל, גם השמירה על קניינו של אדם ורכושו, כמו גם השמירה על הסדר הציבורי.

מידת הפגיעה בערך המוגן במקרה הנ"ל הייתה בינונית. הנאשמים ביצעו את מעשיהם ביחד, במקום ציבורי, מקום עסקו של המתלונן, והעובדה שהאיומים הופנו הן כלפי המתלונן, הן כלפי המתלוננת, והעובדה שהאיומים כלפי המתלונן הושמעו שעה שהנאשמים עמדו בקרבת הסכינים שבמטבח הפיצרייה - מבססים פגיעה ממשית בערך המוגן.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירת האיומים מלמדת כי העונשים המוטלים בגין עבירה בודדת נעים בן עונש מאסר צופה פני עתיד, ועד מאסר בן 12 חודשים (ראו תפ"ח (מחוזי תל אביב) 51536-06-11 מדינת ישראל נ' א' (עציר) [3/12/12] והאסמכתאות המצוטטות שם.

העבירה נעברה, ככל הנראה ללא תכנון מוקדם. חלקו של נאשם 1  היה גדול מחלקו של נאשם 2, אך העובדה שפעלו בצוותא יש לה משמעות. הנזק הפוטנציאלי כתוצאה מהמעשים הוא גדול, ואף הנזק הקונקרטי לא היה קטן. אשר לסיבות שהביאו את הנאשמים לביצוע העבירה - דומה, כי מדובר בהתבריינות לשמה על בעל הפיצרייה, ועל כך ילמד השימוש בביטוי שבכוונת  הנאשמים "לקנוס" את בעל הפיצרייה על כך שהפיצה לא הייתה טעימה.